החלטה בתיק בש"א 3179/05

לפניי, מחד, בקשת המבקשים-הנתבעים לחייב את המשיבה-התובעת מס' 1 (להלן: "חברת Homland" או "החברה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ומאידך, בקשתן של המשיבות לבטל ההחלטה בדבר הפקדת ערבות בנקאית על סך 150,000 ש"ח, על פי החלטה מיום 15.9.05.

רקע כללי

1.         המשיבות הגישו תביעה נגד המבקשים שעיקרה בטענתן, כי המבקשים עשו שימוש שלא כדין בתוכנה המכונה "תוכנת Destinator" (להלן: "התוכנה") וכן במאגר המיפוי הדיגיטלי (להלן: "מאגר המיפוי") הנלווה אליה לצורך השימוש בה, ובכך הפרו את זכויות היוצרים שיש למשיבה 2 בתוכנה ובמאגר.

2.         הן בכתב הגנתן והן בדיוני קדם המשפט ביקש ב"כ המבקשים למחוק את התביעה על הסף מטעמים שונים, ובין היתר מן הטעם, כי המשיבות לא מילאו אחר תקנות סדר הדין האזרחי בכך שלא ציינו בכתב התביעה את כתובותיהן ו/או את מספר זיהוין. כן טען ב"כ המבקשים, כי המשיבות לא צירפו לתיק בית המשפט ייפוי כח כדין. מטעמים אלו הוסיף וביקש ב"כ המבקשים, כי אם לא תימחק התביעה על הסף, כי אז יצווה בית המשפט על חברת Homland להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בתביעה.

3.         בקדמי-המשפט שהתקיימו בתביעה זו, חזר ב"כ המבקשים על בקשתו להפקדת ערובה ובהחלטה מיום 15.9.05, הוריתי, לאור הסכמת ב"כ המשיבות, כי המשיבות יפקידו ערבות בנקאית על סך של 150,000 ש"ח, כדרישת ב"כ המבקשים, שהינה צמודה למדד וללא הגבלת מועד, וזאת להבטחת הוצאות המבקשים בתובענה זו. קבעתי, כי הערבות הבנקאית תהא כוללת עבור 3 התובעות (המשיבות), היינו כי אף אם תימחק תובעת אחת או יותר מבין התובעות, תהא הערבות הבנקאית בתוקף לגבי כולן.

הבקשות והתגובה

4.         ביום 22.9.05 הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי ובה חזרו וביקשו, כי אורה לחברת Homland להפקיד ערובה כספיתמשמעותית משל עצמה להבטחת הוצאותיהם, כשסכום הערובה ישקף כדבעי את סכום התביעה "המואדר", כלשונן, וכן את עלויות התביעה. ב"כ המבקשים חזר על הטיעונים שהעלה בכתב ההגנה ובעל פה בדיון בבית המשפט וטען, כי לנוכח "מחלוקות מרות" ו"קרע" שנתגלע בין חברת Homland לבין יתר המשיבות בתיק, מן הראוי להורות כמבוקש. לתמיכה בטענה זו, צירף ב"כ המבקשים כתבה, שהתפרסמה במוסף "עסקים" של עיתון "מעריב" ביום 20.9.05, ובה לטענתו, פורטו המחלוקות שנתגלעו בין המשיבות, וזאת בין היתר, על רקע כך שהמשיבות 2-3 החלו להפיץ ולשווק מוצר מתחרה לתוכנה.

5.         המשיבות אינן מכחישות בתגובתן, כי חברת Homland הינה חברה זרה שאין לה מרכז עסקים בישראל, אך טוענות כי יש לה חברת בת - היא המשיבה מס' 3 - וכי בניגוד לטענת ב"כ המבקשים, כתובתה הומצאה לבית המשפט. עוד טענו המשיבות, כי הן הגישו ייפוי כח כדין, חתום ע"י מיופה כוחה והמורשה חתימה מטעמה של חברת Homland בישראל, העובד בחברת הבת שלה. למרות זאת, הסכים ב"כ המשיבות להציג ייפוי כח חדש בהתאם לדרישת המבקשים, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. ב"כ המשיבות דחה את טענת המבקשים באשר ל"קרע" ולמחלוקות אשר כביכול נתגלעו בין המשיבות.

ב"כ המשיבות הוסיף וטען, כי המשיבות לא הראו חוסר איתנות כלכלית ולכן אין מקום לסברא כי אם ייפסקו הוצאות כנגדן, לא יעמדו בתשלומן. כמו כן הדגיש, כי סיכוייהן של המשיבות להצליח בתובענה גבוהים, וזאת ניתן ללמוד מהראיות שצורפו לבקשה לסעדים זמניים, בקשה אשר התקבלה, בעוד שההוצאות להן טוענים המבקשים נטענו בעלמא ולא הובאו להן ראיות תומכות כלשהן.

6.         בד בבד עם תגובתן לבקשה, הגישו המשיבות בקשה מצידן, לבטל את ההחלטה מיום 15.9.05, המורה להן להפקיד ערבות בנקאית על סך 150,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים בתביעה. לבקשה זו ניתנה תגובת המבקשים המתנגדים לה ושבים על טענותיהם שפורטו לעיל.

המסגרת הנורמטיבית

7.         תקנה 519 לתקנות מסמיכה את בית המשפט או הרשם לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, במקרים מסוימים לפי שיקול דעתו, וזו לשונה:

"519. ערובה לתשלום הוצאות

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע..."

8.         בתקנה האמורה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים לכך. אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח נעים ואח' , פ"ד נח(5) 865; רע"א 8010/01 יעקב מימון נ' גונר אלדן , תק-על 2002(2) 1128).

9.         עוד קבעה הפסיקה, כי בערכאה ראשונה, יטיל בית המשפט ערובה להוצאות לעתים נדירות ובנסיבות חריגות (רע"א 2442/98 עו"ד יצחק מיוחס ואח' נ' עו"ד מיכאל רוזן , פ"ד נג(3) 145; בר"ע 2808/00, שופרסל בע"מ נ' אורי ניב ואח' , פ"ד נד(2) 845). בית המשפט עושה שימוש בסמכותו בעיקר כאשר התובע הוא תושב-חוץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, שמהם יוכל הנתבע להיפרע (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד (1) 647),       או כאשר התובע אינו מציין את מענו בתביעתו, כדרוש לפי תקנה 9(2) לתקנות ובכך גילה לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות שייפסקו לטובתו, אם ייפסקו (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח' , תק-על 2001 (2) 537; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 900).

מן הכלל אל הפרט

10.       בעניין שלפנינו אין מחלוקת, ולכך הסכים גם ב"כ המשיבות בתגובתו, כי חברת Homland הינה חברה זרה, שאינה מקיימת מרכז עסקים בישראל. החברה לא הביאה כל ראיה, כי יש בבעלותה נכסים בישראל מהם יוכלו המבקשים להיפרע, אם ייפסקו הוצאות לטובתם. גם אם נניח, כי המשיבה 2 הינה אכן חברת בת של חברת Homland, כפי שטענה בתגובתה, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייבה בתשלום ההוצאות שייפסקו כנגד החברה, אם ייפסקו, שכן מדובר בשתי אישויות משפטיות נפרדות. כמו כן, עד למועד זה לא המציאה לבית המשפט את כתובתה וזאת בניגוד לקבוע בתקנות. יתרה מכך, בדיון שהתקיים ביום 15.9.05 נתן ב"כ המבקשות הסכמתו להפקדת ערבות בנקאית בסך 150,000 ש"ח (פר' עמ' 10, ש' 24-25) ובשל הסכמתו זו הוריתי על הפקדת ערבות בנקאית כאמור בהחלטתי מיום 15.9.05. שיקולים אלו מביאים למסקנה, כי יש, לכאורה, להורות לחברה להפקיד ערובה להוצאות המבקשים, כבקשתם.

11.       מנגד, ב"כ המשיבות חזר והדגיש בתגובתו, כי יש לשקול את סיכויי התביעה שהגישו המשיבות. לטענתו, אין המדובר בתביעת סרק אלא בתביעה מבוססת אשר סיכוייה להתקבל גבוהים, בין היתר, על בסיס הטענה כי בקשת המשיבות למתן צווים זמניים התקבלה, באופן שמעיד כי בית המשפט התרשם כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לתביעתן. בקשת המבקשים למתן צווי מניעה זמניים (בש"א 828/05) התקבלה בחלקה, ועל פי החלטות כב' השופט מ. גל, מיום 23.2.05 ומיום 24.2.05, ניתן צו מניעה ארעי המורה למשיבים לחדול מעשיית שימוש כלשהו במוצרי המשיבות, וכן להימנע מעשיית כל פעולה שיש בה כדי להפר את זכויות היוצרים במוצרי המשיבות. יחד עם זאת, יצויין, כי בעניין זה לא התקיים דיון כלל בשאלת הראיות לכאורה וכל שהתקיים הוא דיון בבקשת המשיבות להיכנס לחנות שבבעלות המבקש 1 ולבצע חיפוש ותפיסה של נכסים שיש בהם לכאורה הפרה של זכויות יוצרים, וניתן צו בהתאם.

אכן, אין מקום לשלול לחלוטין את האפשרות שתביעת המשיבות מבוססת דיה. יחד עם זאת, סבורני, כי קיים קושי לבחון את סיכויי התביעה עוד בטרם נוהל המשפט לגופו וכפי שנקבע, יש לעשות זאת בזהירות מרבית, על מנת שלא לחרוץ את דינה של התביעה בטרם עת (רע"א 2241/01 הנ"ל).

12.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאור השיקולים שפורטו לעיל והאיזון הראוי שיש לערוך בנדון, נראה לי, כי השיקולים לחייב את החברה בהפקדת ערובה גוברים על השיקולים שלא לחייבה. יחד עם זאת, צודק ב"כ החברה בטענתו כי המבקשים לא הציגו כל תמיכה לטענותיהם בעניין גובה סכום הערובה ואף לא צירפו תצהיר לעניין הוצאותיהם הנטענות. עובדה זו, יש בה כדי להפחית את גובה הערבות שתופקד.